<h1>תשובות בעלי התוספות סימן צ"ג — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף עב:</h2>
למרבה המשרה ארי שבחבורה שלום אין קץ וקצבה, כנפש אסור בעבותות אהבה, שואל בטובך לעולם מן כדו הרי שלם, אלופי ומיודעי איש כלבבי, מיודעי זה דודי וזה רעי, העמת העמיתיני, הנחמד בחוט של חסד צמיד פתיל נצמד, הר"ר חיים שיחי'. אני כך הקשיתי לדברי ספר התרומה שכתב ולמאן דאמר דניצוק הוי חיבור, יש לאסור בגוי המערה אפילו מאי [ד]בגויה דמנא, בלא מקטף אקטיפי, משום ניצוק דמיחבר מאי [ד]בגויה דמנא עם מה שחוצה לו, ומיתסר משום ניצוק. א"כ כי אוקמה רב ששת בגוי המערה, מאי ס"ד של המקשה דפריך (כי) [אי] הכי דבגויה דחבית ליתסר, לדברי ספר התרומה אי ס"ד דרב ששת אוקמה הכי דתתוקם שפיר בה[כי] סבירא ליה נצוק אין חיבור, א"כ לא פריך מידי. דלמאן דאמר נצוק אין חבור ליכא למיסר מאי דבגויה דחבית לדברי ספר התרומה. ואי ס"ד דרב ששת דאוקי הכי סבירא ליה דתתוקם שפיר בהכי (בין) למ"ד [ניצוק חבור], א"כ לא פריך מידי, בין למאן דאמר נצוק אין חיבור בין למ"ד חיבור. ונאמ' דפריך לכל הפחות למאן דאמר [ניצוק] חיבור דבגויה דחבית איתסר, לישני למיקטף איקטיפי לדידיה, ולמאן דאמר אין חיבור אפילו בלא מיקטף איקטיפי. אלא ש"מ דאין שייך להזכיר נצוק בזה כלל. ועוד ע"כ לא יתכן מה שהזכיר בדבר זה נצוק, דנצוק לא מיקרי אלא המערה מכלי טהור או מן כשר לכלי טמא או יש בו יין נסך דבתר דנפק הקילוח מן העליון שאי אפשר להחזירו לכלי העליון אכתי טהור ומותר הוא עד שיפול לתחתון. וכי נגע הקילוח למאי דאיכא בתחתון מקבל טומאה ומיתסר, בהא שייך להזכיר נצוק אי מטמא העליון או מיתסר בכך. [אבל בכה"ג כאן [בנדון] דלפנינו לא מיקרי ניצוק, אלא מגע גמור יין ביין, דמיד כי נפיק טיפתא קמייתא מן הכלי שהוא מערה ממנו מיתסרא בכח הגוי ומיתסר מאי דבגואי מחמת [גוי] מגע גמור יין ביין לדברי המקשה, הילכך פריך שפיר מעיקרא, אי הכי דבגויה דבחבית [נמי] ליתסר אפי' למ"ד ניצוק אינו חיבור מחמת מגע יין ביין, ולא מחמת ניצוק. ומשני, כח גוי דרבנן, ואע"ג דנגע יין ביין לא גזרו אמאי דבגואי].
